הייתי מלחמה גדולה
שהלכה והתארכה
שקראה לי אשמה
להיות חלל
מלחמה שכזאת שמעלה מתוכה
את השגרה
הייתי שגרה מפוספסת
ועכשיו אני מלחמה שלא באה לידי ביטוי
הייתי גוף דרוך ועכשיו אני יושר
מעומק הלב
לאן שהוא סגור
לא הייתי כל כך תפילה
גם התפילות הסדורות
משתמשות בשקט
כדי לנצח
גם חיבוק הוא עינוי
גם שירים
אתה הגבר שנותר רחוק
לתת חיבוק לאחרים
ובסוף היום יושבים עליך הפרשנים
הייתי אובדן במלחמה הזאת
האמון נמתח אצלי עד קצות ההישרדות
כאילו היה מחר, ולא היה מחר
משמחת תורה כל שנותר
זה רק יום אחד שלא נגמר
